פרק שלושה־עשר הסיבוב האחרון: כרמייה, מונטיפיורי ודעת הקהל באירופה

בעוזבו את מצרים , חזר ד " ר מדן ישירות לאנגליה , אך אדולף כרמייה ומשה מונטיפיורי לא הלכו בעקבותיו . משנפרדו דרכיהם באמצע ספטמבר , נכסף כל אחד מהם לרשום לזכותו עוד הישג אחד , מבלי לחלוק אותו עם האחר , לפני שובו הביתה . התחרותיות שקילקלה את יחסיהם היתה בלי ספק אחד המניעים לכך . השניים גם היו מודעים לעובדה , ששליחותם לא השיגה אלא אך ורק אחת ממטרותיהם המוצהרות . האסירים והמסתתרים ניצלו , אך לא נערכה חקירה מחודשת , לא הוחלט על משפט חוזר , לא נתגלו הרוצחים האמיתיים ( אם אכן היה זה רצח , ( לא הוכח שהיהודים הנוגעים בדבר אכן חפים מפשע , לא הוקעה רשמית אשמת הרצח הפולחני בדיבה חסרת יסוד שאין לחזור עליה עוד לעולם ; ולבסוף , לא ניתנה החלטה על ידי מוחמד עלי לאסור עינויים בתחומי שלטונו . מנותקים מחמת הפרש זמנים גדול , לא היה להם מושג כיצד תתקבל באירופה התוצאה הסופית של המשא ומתן הממושך והמייגע שלהם עם שליט מצרים . עם זאת היו להם כל הסיבות שבעולם לחשוש מן הגרוע ביותר ולנסות ולמנוע את התממשותו על ידי יוזמות נוספות . אולם בפועל המשלחת למזרח לא שימשה נושא לחקירה מעמיקה מצד העיתונות האירופית , לעומת מה ש...  To the book