לדרכי עיצובה של ההלכה

התלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין ( פ"ד ה"ב ) מביא מאמר בשם ר' ינאי : 'אילו ניתנה התורה חתוכה , לא היתה לרגל עמידה . ' כלומר , אילו ניתנה התורה פסוקה וקצובה בלי שיהא אפשר להטותה לכאן ולכאן , לא היה העולם יכול להתקיים . כדי שתהא לעולם , לרגל , עמידה מן ההכרח שהתורה לא תהא קצובה , אלא שיהא אפשר לפרש אותה בדרכים שונות . הדברים מובאים בתוספת לשון במדרש תהלים ( מזמור יב : ( 'אמר ר' ינאי : לא ניתנה דברי תורה חתוכין , אלא על כל דבור שהיה אומר הקדוש ברוך הוא למשה , היה אומר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא . אמר לפניו : רבונו של עולם , עד מתי נעמוד על בירור של דבר ? אמר ליה : אחרי רבים להטות . רבו המטמאין — טמא , רבו המטהרין — טהור . ' לפי מסורת זו לא קיבל משה מסיני תורה פסוקה . אדרבא , משה קיבל מפי הקדוש ברוך הוא תורה המכילה בתוכה דעות וגישות שונות : מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא . ופסק ההלכה למעשה נמסר להכרעת החכמים . משה הוא אשר העלה את השאלה : מתי נעמוד על בירורה של ההלכה ; כיצד לנהוג כשיתעוררו ספקות וקשיים בבירור ההלכה למעשה ? ואז ניתן לו כלל מנחה . אחרי רבים להטות , רבו המטמאים — טמא , רבו המטהרים ...  To the book