|
|
חובה לחזור ולהדגיש : אין שירה אובייקטיבית . כל שירה , ככל ספרות יפה , ובמידה מסוימת ככל ספרות שאיננה אינפורמטיבית גרידא , היא ביטויה של הנפש וממילא סובייקטיבית . השאלה אינה אפוא אם יש ביטוי לנפש ביצירה וכיצד , אלא איך מצטייר החוץ ביצירה : באיזו מידה אפשר לזהות בתיאורו תמונה ברורה , לכידה , מתוך מציאות אובייקטיבית , שאפשר להתייחס אליה בנפרד . בחלק זה של הדיון נציג משירתם של ארבעה משוררים המשלבים את המדע ( מבחינה תמאטית ולשונית ) בתיאורה של מציאות אובייקטיבית : שאול טשרניחובסקי , דן פגיס , צבי עצמון ומאיה בז'רנו . ייאמר מראש : הכללתם במסגרת המגמה המימטית אובייקטיבית אין בה כדי להעיד על כלל השירה שלהם ( ודאי שלא לגבי מאיה בז'רנו , שמבחינת כלל שירתה היה מקום להקדים ולדון בה במסגרת המגמה הרומנטית אקספרסיבית , ( אלא על צד מסוים אך חשוב ביצירתם , שיודגם בשירים המצוטטים . כפי שהדגשנו במהלך דיוננו , יצירתו של משורר לא תמיד נאמנה למגמה אחת , וזו אף עשויה להשתנות באותו שיר עצמו ( ראו פרק ג על "הברכה" של ביאליק . ( נעיר על שינויי מגמה לפי הצורך . דוגמה בולטת במיוחד לשינוי מגמה , מציגה שירתו המאוח...
To the book |
|
|