פרק ד: הלשון הפיגורטיבית של שתי המגמות: המימטית־אובייקטיבית והרומנטית־אקספרסיבית

עיקר כוחו של השיר טמון במשמעות החדשה , לפעמים מפתיעה , שהוא מקנה למילים שלו . הלשון שבה הוא משיג זאת נקראת הלשון הפיגורטיבית ( הציורית . ( הפיגורות החשובות ביותר הן המטפורה , הדימוי , המטונימית , * והסמל . כל אחת מהן היא ביטוי לשוני , אשר אחד מאיבריו ( מילה או קבוצת מילים , ( המהווה את מרכז הפיגורה , משנה את משמעותו הרגילה על ידי צירופו לאיבר אחר . האיבר המרכזי ( נסמנו n ( A אמנם חשוב יותר מבחינת הנושא של הפיגורה , אך בפיגורות מסוימות הוא פחות מוכר לקורא הרגיל ( או פחות מוחשי ) מאשר האיבר השני , המקנה V A את המשמעות החדשה ( נסמנו ב . ( 3 ( במטפורה מכנים את A בשם טנור ואת B בשם מוליך או מאיץ . ( חשוב לציין : במקרים רבים אחד האיברים אינו מוזכר— הוא מובלע — ואפשר להסיקו מתוך ההקשר ( אך ראו "סמל , " להלן . ( מוצעים בזה ארבעה קריטריונים שאפשר להבחין בעזרתם בין הפיגורות ; ( א ) טיב היחס בין האיברים : יחס של דמיון או יחס של קרבה אסוציאטיבית ; ( ב ) באיזו מידה האיברים משלימים זה את זה למכלול ראלי סביר ; ( ג ) האם האיבר המשני חשוב בפני עצמו בתוך הפיגורה או שכל תפקידו להקנות משמעות חדשה לא...  To the book