|
|
ביטוי מעניין ביותר ליחס המורכב בין פנים לחוץ —בין הנפש לעולם , בין המגמה הרומנטית למימטית — מתגלה ב"הבךכה" של ביאליק . פואמה זו זכתה לעשרות מאמרי מחקר , שכמה מהם — החלוקים זה על 1 זה בעמדתם —כונסו בספר . העמדה שאני מבקש להציע כאן קרובה לזו של טרטנר . עיקרה : "הברכה" מציגה מעבר הדרגתי מתפישה מימטית מובהקת לתפישה רומנטית עם צביון אוטונומי , והקפיצה המכרעת מתרחשת בעקבות הסערה . עדות מסייעת למהלך זה אפשר למצוא בתיאור תהליך היצירה , כפי ששמע פיכמן מפי ביאליק עצמו . ידוע שביאליק התלבט בעת כתיבת "הברכה , " ואחרי משבר השלים אותו לבסוף בסיום השונה באופיו ממה שקדם לו . לפי דבריו , הוא תכנן בתחילה שיר מימטי שישקף "הכול : " "היא [ הברכה ] היתה צריכה להיות הבבואה האילמת של העולם כולו ... חתרתי להפוך את ' הברכה' לפואמה מקיפה את כל החיים . " אשר למרכזיות הסערה בהתפתחות היצירה , אין פלא בכך לאור "מראה השתייה" הקיבעוני שחרתה בזיכרונו הסערה בכפר מולדתו : אותה סערה שהפכה את הארץ ל"חרדת אלוהים , " כמתואר ב"ספיח , " זו הסערה שהשיגה אותו ליד הברכה . . 1 "ראי לחסין היער" כדי לעקוב אחר השינויים ביחס בין פנים ...
To the book |
|
|