פרק ב: השתקפות החוץ ביצירה: המראה והברכה

. 1 על המשמעות של השתקפות החוץ ביצירה ועל משמעותו של השיר השאלה המרכזית שתעסיקנו בפרק זה : מה הקשר בין הרשמים הנקלטים מבחוץ . בערוצי החושים והמידע , לבין השתקפותם ביצירה ? האם לאחר הטמעתם ביצירה עדיין משתקפת המציאות שיקוף נאמן , כמו שיקוף במראה , או שמא אין להכירה עוד , כמו בברכה של ביאליק בבוא הסערה ? ותחילה שלוש אזהרות : ( א ) כמו לגבי כל הדגמים , גם שני הדגמים האלה מתארים קצוות שביניהם מצויה היצירה עצמה , קרובה יותר לאחד או לשני , קרבה שנוכל להעריכה רק לאחר שנבחן אותם . נראה לי שלבחינה זו יש חשיבות לגבי החדירה לעולמה הפנימי של היצירה 5 ( ב ) משורר עשוי לנוע בין הקצוות , מדגם לדגם , אף באותו שיר עצמו ( ראו להלן הדיון ב"הברכה ;( " ( ג ) והעיקר : אמנות היא תמיד ביטוי של הנפש , גם כשהיא משקפת נאמנה את המציאות . לפני הדיון בדגמים עלי להבהיר למה הכוונה בהשתקפות החוץ בשיר . שיר טוב הוא קומפלקס רב ממדי , שכל קריאה עשויה לגלות לקוראו פנים אחרות , של תוכן ושל צורה , ותמיד נשאר משהו לא מפוענח המושכו לשוב אליו . הצד הצורני , בעיקר המצלולי , הוא לרוב הראשון המושך את הקורא , והקסם שהוא מהלך עליו ...  To the book