יז. על משה שחיבר בחוקיו תיאוריה ומעשה גם יחד

בפרקים י"ז-כ"א שלהלן הציע יוספוס את ה'אני מאמין' שלו על הפילוסופיה של החינוך היהודי . לדידו , היה החינוך לקיום מצוות התורה תכלית אידיאית לעצמה , שהרי אין למקיימי המצוות כל ציפייה שהיא לרווח ממשי מכך . ככל הנראה , צפונה בדברים ביקורת נסתרת על החינוך היווני שלא היה כזה כלל ועיקר השווה . H . Mueller 1967 , pp . 16-23 דיני המאכלות , הנישואין , העבודה ומנוחת השבת ( להלן כ , ( 171 נחשבו בעיניו אמצעים חינוכיים מובהקים להשגת אחדות דעים בענייני האלוהות ( ב , , ( 179 אמונת אמת ( ב , , ( 188 , 184 צדק ( ב , ( 185 מתינות ותבונה ( ב , , ( 186 תכונות שנזכרו יחד לעיל ( כ , . ( 170 לדעת באלץ' , ( Bakh 1982 , p . 117 ) מבנה הטיעון הזה הולם את המודל המקובל בעולם הקלסי ביחס לדברי קילוס ושבח . ( encomium ) . 173 מחוקקנו חיבר את שתי הדרכים הללו - יוספוס ביקש לומר לקוראיו , כי בניגוד למחוקקי יוון לא זנח משה אף אחת משתי הדרכים החשובות להנצחת חוקיו , אלא נתן את דעתו בכוונה רבה גם להוראה העיונית של החוקים ( להלן ב , 176 ואילך ) ונם להקפדה הנוקשה על לביצועם . ציפזר ( עמ' 145 ואילך ) הראה כי השילוב הזה משתמע כ...  To the book