פרק שלישי מקהלת בנות מרים הרהורים וערעורים אחדים על תיאור ראשיתה של שירת הנשים העברית

א . עדות עצמית "מרשיעה" י"מטעה" רחל ואחדות מחברותיה , המשוררות העבריות הראשונות שצצו בספרות העברית בסוף תקופת המלחמה והמהפכה , הגיעו אליה במאוחר , בדרך-כלל מפינות נידחות שמאחורי הגדר , לפעמים אפילו בלי ידיעה של ממש בשפה העברית . הן צמחו בשוליו , בין המשוכות , וכדברי רחל בשירה "לא גואל : " "נתיבי בצדי דרכים ; " וכדבריה בשירה "האתה הוא הקץ : " ? "ופרחים חיכו בצדי נתיכי / בעברי . " משורר ללא שפה הריהו כרצען ללא מרצע או כגנן ללא מעדר , ולפיכך נאלצו המשוררות הראשונות , ובהן רחל , למצוא לעצמן תחבולות יוצאות דופן כדי להתמודד עם החסך . התמודדות זו הולידה אסטרטגיות פיוטיות חדשות , שהשירה העברית טרם הכירה עד אז . הן הפכו את "הנכות" שלהן ליתרון - ליצירת שירה רעננה וטבעית , דופשית מכבלים , ללא כובד הלמדנות וריח הזיעה של בית-המדרש . חיבור זה מבקש להתבונן התבוננות מחודשת בהופעתה חסרת התקדים של שירת רחל , הדלה והעשירה כאחת , ואגב כך לערוך רוויזיה בתיאור צמיחתה המפתיעה , צמיחת "יש מאין , " של שירת הנשים העברית בארץ-ישראל . קריאה בשירת רחל ובקורפוס הביקורתי שנטווה סביבה מגלה בבירור שלא אחת נקבעה תדמיתן...  To the book