פרק י: דון ז'ואן או לאהוב להיות יכול

הפיתוי הזכרי 1 מאדמת ספרד הקודרת והלהיטה ( המפתה מסיביליה מאת טירסו דה מולינה נושא את התאריך , ( 1630 מוצאו , הוא חוצה את קלות האוויר והקול האיטלקי 2 ( אורח האבן מאת צ'יקוניני , , ( 1650 וזורה בנשים ובשמיים ( כנהוג בצרפת הענוגה : ; 77 זיואן מאת מולייר , ( 1665 קריצות אירוניות ומוקסמות באחד : דון ז'ואן מפתה , נבל , נלעג , שובה , הוא בוודאי הדמות הדו משמעית המובהקת ביותר - המושלמת ביותר - שמנחילה לנו האגדה המערבית בנוגע למיניות הזכרית . צריך היה להמתין למוצארט לבסוף , שבשנת 1787 יצר בפראג את Opera buff a Don Giovnnnr 7 ] שלו , כדי שהפיתוי המבעת של האציל הספרדי ישתחרר מן הגינוי המוסרי שליווהו , כנראה מלידתו , בדימיון הקודח של רודפיו החשוכים של טירסו דה מולינה , וימצא במוסיקה את השפה הישירה של הארוטיזם הא מוסרי . הוא יכול להדהד אזי בעולם כולו כהימנון לחרות . . "Pentiti , scellerato - No , vecchio infatuato ! - Pentiti . - No . - Si . - No " אף על פי כן , המשקל החברתי והפוליטי של דון ז'ואן המבשר את המהפכה הצרפתית לא יעסיקנו כאן . כלום אין כפירתו תוצאה אחת אפשרית של א הארוטיזם שלו ? העמדה של...  To the book