" גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם" ( קוהלת , ט ( 1 חוק בלתי יציג תהא תאוותנית , שפלה אפילו , כמו הקשר בין האיש לאשה , או קדושה , כמו זה שבין האדם לאל וההפך , האהבה התנ"כית מובעת על פי רוב על ידי השורש אהב , "לקבל , " "לאמץ , " "להכיר" ( וניתנת להמרה באמצעות "לדחות , " " להתכחש , " "לשלח" בעבור שנאה . ( על ציר הספיגה והדחייה , האהבה מטמיעה , מאלפת , מחסה , בהכילה כך קונוטציה אמהית , רחמית אפילו ; אבל היא גם באה בברית , מכירה , מכשירה , [ legalise ] עם קונוטציה אבהית . כך מציין ךחם , מרחם , את הרגש המשפחתי ; חפץ , מסמן איווי ל - ; רצה , לחוש בנוח עם , לקבל ; אינטלקטואליים יותר עשויים להיות מונחים כגון חש ק , המבטא דבקות אישית ; חנן , המציע טובה מוחשית יותר מחיבה ; ולבסוף חסד , שמשמעו נאמנות אך גם אהבה אמיתית , ברית ( כראשית , כ ; 13 מז . ( 29 הטקסטים המוקדמים בתנ"ך מאזכרים פעמיים גרידא , באורח סתום מאוד , את אהבת האל לאדם : " וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבוא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה ויהוה אהבו . וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה" ( שמואל ב , יב 24 ...
To the book