פרק א: בשבח האהבה

רחוק ככל שאני זוכרת את אהבותי , קשה לי לדבר עליהן . התרוממות זו מעבר לארוטיזם היא אושר מופלג כשם שהיא סבל טהור : זה גם זה מחשיקים [ mettent en passion ] את המלים . בלתי אפשרית , לא הולמת , רומזנית לאלתר כשהיינו רוצים שתהיה הכי ישירה - שפת האהבה היא המראת מטפורות : ספרות . כשפה יחידית , אני מאמצת אותה רק בגוף ראשון . אף על פי כן , אשוחח כאן עמכם על מעין פילוסופיה מאוהבת . שהלא , מהי הפסיכואנליזה אם לא חיפוש אינסופי אחר תחיות דרך ניסיון אהבה השב ומותחל כדי להיעתק , להתחדש , ואם אינו מפורקן ' , [ abreagie ] הוא נאגר ומשוכן למצער בלב החיים המאוחרים של המטופל כתנאי המיטיב עם התחדשותו המתמדת , עם אל מותו ? אני מודה כי גורלן המיוחד של אהבותי ( שמא עלי לומר של פגיעותי שלי המסתתרת תחת מסכת עירנות (? מחמיר את אוזלת שיחי מול המקלעת של מיניות ואידיאלים שרוגים שמהווה ניסיון האהבה . ומוליכני לבכר , על פני מעשה הכישוף הלירי או התיאור הפסיכו פורנוגרפי , את השפה ההיסטורית משהו של 2 אחר מעשה . האם שם מתכנסת גם השתיקה ( המאוהבת ) של המטפל ? אין להבין את הדברים הללו אך ורק כזהירות , רתיעה או פחד מלהיכוות ...  To the book