. 267 אין אימון בכזבנותו - נאמן לשיטתו הדיאלקטית , ביקש יוספוס להוכיח בדברים שלהלן כי חוסר האימון כלפי מאנתון צריך להסתבר על יסוד חשיפת כזביו , שהיו חסרי היגיון מכל וכל . אם כעסו תחילה המצורעים ... על המלך ועל אלה אשר נהגו בם לפי הנחיותיו של חתה העתידות , הרי משיצאו ממחצבות האבן וקיבלו מידיו עיר וארץ [ למושב ) היה עליהם לשכך את כעסם - הדברים נועדו , כמ , ^ להפריך את נבואת חוזה העתידות , ובדרך זו להזם את אחד היסודית החשובים של עלילת המצורעים . מנגד , משתמע מכין השיטץ כי מנקודת מבטו של מאנתון היה מצב השיעכוד של אבות האומה היהודית , הם המצורעים , מצב מובן וצודק , שעל כן יכול לשמש גס אסמכתא אתנוגרפית להמשכיותו ; השווה לעיל בפירושים לפסקה א , . 234 מסקנה זו יכולה כמובן לאשש את מסקנותי על טביעת האצבעות האישית של מאנתון בחיבור עלילת המצורעים . . 268 ואם גם המשיכו לשונאו , היה עליהם להתקומם : גדו - לפי ההיגיון הספרותי של יוספוס , היה טעם להתקוממות נגד המלך אמנופיס לבדו , שהרי הוא היה מי שהרע להם בכך שנירשם והדיחם לעבודת הכפייה במחצבות האבן שממזרח לנילוס . ולא לצאת למלחמה נגד כולם , שהרי לבטת ה...
To the book