על אף ההגשמה של משאת נפשו עם הכנת המהדורה המפוארת של כתביו והרווחה החומרית שזכה לה , היה לבו של ברדיצ ' בסקי כבד עליו כל העת . ' באוקראינה אינן חדלות פרעות הדמים ביהודים , ' ציין ביומנו בקיצור במרס . 1920 מן העיתונות נודע לו על מעשי הטבח האיומים שפקדו מאות קהילות באוקראינה במהלך מלחמת האזרחים הרוסית , שפרצה אחרי מהפכת אוקטובר , וגבו רבבות קרבנות בנפש . העובדה שמאז פרוץ מלחמת העולם ב 1914 כמעט שלא הצליח ליצור קשר עם בני משפחתו העכירה את נפשו , ולבו חזה לו את הרע מכול . כאשר סיפר לו פ' לחובר לתומו שהוא מתעתד ללכת להצגת תאטרון בברלין בערב ראש השנה תר " ף ( ספטמבר , ( 1919 ספג נזיפה על שבתום שנה של שחיטות איומות באוקראינה הוא מרשה לעצמו לבלות בראש השנה בתאטרון . בתחילת מאי 1920 הלמה בו בשורת האיוב שציפה לה וחשש מפניה זה חודשים . הידיעה באה באופן לא צפוי , במכתב שנשלח מיפו דווקא . הכותב , יהושע צבי טבצ'ניק , לימים אדריכל נודע , היה בנה של אחותו חוה , מה מקרוב הגיע לחופי ארץ ישראל . ניתן לשער את הפלצות שאחזה בברדיצ י בסקי למקרא השורות הבאות : זה כשלושה חודשים שבאתי הנה מאודסה . כל ימי המלחמ...
To the book