|
|
א לאחר שנתפסו המצביאים ונספו אותם קצינים וחיילים שליוום , היו היוונים במבוכה גדולה , כי נתנו אל דעתם שהם אצל שערי המלך , שהם מוקפים עממים וערים רבים עוינים , שאיש אינו עתיד עוד לספק להם שוק , שהם מופלגים מיוון לא פחות מריבוא ריסים , שאין להם מורה דרך , שלרוחב דרכם לביתם זורמים נה רות שאין לעובדם , שהלעוזות שעלו יחד עם כורש גם הם בגדו בהם , שהם נשארו לבדם ללא פרש אחד לסייעם , ולפיכך ודאי הוא שלכשינצחו לא יהרגו אף אחד , ואם ינוצחו לא יישאר מהם שריד ופליט . כשנתנו דעתם על כל הדברים הללו נפלה עליהם רוחם , רק מעטים מהם טעמו אוכל לעתותי-ערב , רק מעטים הבעירו אש , רבים לא חזרו בלילה זה למקומם במחנה , והם שכבו לנוח בכל מקום שנזדמן להם ולא יכלו להירדם מצער ומגעגועים למולדתם , להוריהם , נשותיהם וילדיהם , שלא פיללו לראותם שוב באחד הימים . מתוך מצב רוח כזה שכבו לנוח . אתונאי אחד היה במחנה , כסינופון שמו . הוא לא היה מצביא ולא קצין ולא חייל , ולא נתלווה אליהם אלא מפני שפרוכסינוס , שהיה אכסנאי ישן שלו , שלח לקרוא לו מביתו . הלה הבטיח לו שאם יבוא יעשהו לידידו של כורש , שעליו אמר שהוא סופנו כטוב לו י...
To the book |
|
|