|
|
א כבר היתה הגזירה עורכת בחלק תבל אחר התחלות ועילות לשלטון , שכגלגוליו הביא שמחה או אימה למדינה , ברכה או כליה לפרינקפסים עצמם . טיטוס אספאסיאנוס נשלח על-ידי אביו מיהודה בעוד גאלבא חי ; הטעם שנתן ליציאתו היה חובת הכיבוד כלפי הפרינקפס ופרקו שלו , שכבר היה יפה לבקשת המשרות ; אולם ההמון , הלהוט אחר הכדיה , הפיץ שמועה כי נקרא לשם אימוצו . שיחות אלו יסודן היה בזקנתו של הפרינקפס ובערירותו וכן בבהילותה של העיר לנקוב בשם יורשים רבים עד שייבחר האחד . סייעו לשמועה טבעו של טיטיס עצמו , שהיה ראוי לכל מעמד רם , יפי תוארו ולווית הודו , עסקי אספאסיאנוס הברוכים , דברי נבואה ואף מעשים שבמקרה , שבעיניהם של קרובי-אמונה היו כאותות . בקורינתוס עירה של 8 כאיה הגיעה לטיטוס הודעה ברורה בדבר מותו של גאלבא ; וכיוון שהיו שם אנשים שהעידו על ויטליוס שתפש בנשק ויצא למלחמה , נכנסה חרדה בלבו , קרא לידידים מועטים ובדק בדיקה מדוקדקת כל דבר לכאן ולכאן : אם ילך לדרכו ויבוא לרומא , לא יחזיקו לו טובה על מעשה , שלכבודו של אחר נועד , ועתיד הוא להיות בן תערובות אם בידי ויטליוס או בידי אותו ; ואילו חזרתו ודאי תהיה עלבון למנצח ;...
To the book |
|
|