האחים המוסלמים במצרים , מזה כארבעה עשורים , אינם מטיפים להפלת המשטר , מגנים שימוש באלימות , נזהרים שלא להפר את החוק ומתרכזים בפעילות הטפתית וקהילתית , תוך שימוש מרבי בתקשורת הכתובה , האלקטרונית והמקוונת . נציגיהם משמשים בעת הנוכחית גם בפרלמנט ופועלים לקידום תחיקה דתית ולביסוס השפעתה הציבורית של התנועה . שאיפתו של מנהיגה תלמסאני - משנות השבעים של המאה הקודמת - להשיג מהמשטר היתר חוקי לפעול כמפלגה פוליטית , מוסיפה להדריך את הנהגת "האחים . " בהקשר זה ראויים לציון דבריו של מאיר ליטבק על מעורבותם של "האחים" בפוליטיקה ש"הביאה את האסלאם הפוליטי מן הפריפריה אל המרכז הממסדי הלגיטימי . " על אף שאין בכוחם של "האחים" להוות חלופה למשטר , הם אלה שמכתיבים במידה רבה את כללי השיח הציבורי בענייני אמונה וחברה ודוחקים את המשטר להצהיר תדירות על נאמנותו לאסלאם . את פעילותם הפוליטית של "האחים" המצרים אין לנתק מהטפה ופעילות קהילתית . שני מוקדי פעילות אלה דחקו את אסטרטגיית האלימות הפוליטית לקרן זווית , והם מהווים את המפתח להצלחתה של התנועה בגיוס תמיכה וצבירת תנופה . כל זאת תחת עינו הפקוחה של המשטר , שעוקב בדאגה...
To the book