|
|
במחצית הראשונה של שנות השבעים נמנעו האחים המוסלמים במצרים מלתקוף בצורה ישירה את משטר סאדאת . שכן , סאדאת היה זה ששחרר אותם מבתי הכלא הנאצריים לאחר כשני עשורים של דיכוי , וחידש את הוצאת ביטאוניהם ופעילותם הקהילתית . זאת , כחלק מהפתיחות היחסית שהנהיג במערכות הפוליטיקה והכלכלה והידוק קשריה של מצרים עם המערב ועם ארצות הברית . אימוץ מדיניות חוץ שנויה במחלוקת , שהגיעה לשיאה בהסכם השלום עם ישראל ב , 1979 החרפת השסע הכלכלי , והנסיגה ממחויבות להידוק אופייה האסלאמי של המדינה , דחקו את "האחים" לאופוזיציה וסימנו את פנייתם לדה לגיטימציה של משטר סאדאת . הפולמוס הישיר של "האחים" נגד סאדאת התבסס בעיקר על שלושה מעגלי התייחסות : תפקודו בזירה האזורית , תפקוד משטרו בתחומי פנים ופעילותו בנושאים אסלאמיים . התנועה האשימה את סאדאת בפגיעה במעמדה הלאומי של מצרים , בבידודה בעולם הערבי ובערעור האחדות האסלאמית . העיסוק בהסכמי השלום ובנורמליזציה ביחסים עם ישראל סיפק פעמים רבות את חוד החנית בהתקפה . דוברי התנועה התריעו באופן שיטתי , תוך הסתמכות על פסוקי קוראן , מפני אופיים השקרי ובוגדנותם של היהודים , שאינם עומדים...
To the book |
|
|