יקים שלי

בן ציון אורגד ב , 1940 כשמלאו לי ארבע עשרה , העביר אותי פסח בינרי , המורה הראשון שלי לנגינה בכינור , אל רודולף ברגמן , הקונצרטמייםטר של התזמורת הארץ ישראלית , ואל פאול בן חיים . כבר בפגישות" הראשונות עם מוריי החדשים עמדתי על ההבדל בין שני היקים : הראשון דיבר אתי רק גרמנית כי לא ידע עברית , והשני התעקש לדבר אתי רק עברית . היקה פסח כערי דאג לכך שתלמידיו ילמדו תאוריה אצל חברו דניאל םמבורםקי , וכך הגעתי אל בן חיים כשאני מוכן ללימודי ההרמוניה . את לימוד כללי ההרמוניה לימד אותי בן חיים מתוך ספר "ההרמוניה הקלטית" של לודוויג תאילה . היה זה הספר ששימש אותו כתלמיד במינכן בסוף מלחמת העולם הראשונה . השיטה של תאילה מתבססת על העשייה , על הפנמת ההצללות ולא על הקניה של כללים תאורטיים בלבד , ובספרו הוא מביא דוגמאות רבות של מהלכים הרמוניים מבאך ועד וגנר . בן חיים נהג לקרוא באוזניי במעין תרגום חופשי לעברית את הכתוב בגרמנית . מדי פעם היה מביך אותי בפנותו אליי לעזור לו בניסוח משפט שגרם לו קשיים . לתרגום מושגים היה נעזר במילון או בפנייה באמצעותי אל מנשה רבינא , שגר ברחוב דיזנגוף , לא רחוק מרחוב אהרונוביץ ,...  To the book