בין הרי ירושלים לחולות תל אביב - התרבות הגרמנית והאמנות הישראלית

זיוה שטרנהל אין ספק כי האמנים "היקים" שהוגדרו כ " אסכולת ירושלים " לא זכו למקום הראוי להם בזירת האמנות הישראלית . עובדה זו שיקפה במידה רבה את תדמיתה של קהילת עולי מרכז אירופה . יחד עם זאת , ככל שמתרבים המחקרים בתולדות היישוב הולך ומתבהר שלמרות דחיקתם לשוליים , אמנים אלה , כחלק מהעילית האינטלקטואלית שהביאה עמה לארץ את התרבות המרכז אירופית , היו בעלי השפעה מכרעת על עיצוב התרבות הישראלית . צמיחתה המהירה של תל אביב משנות השלושים והמיתוסים שנבנו סביבה וסביב יצירת "אדם חדש " ו"תרבות חדשה" הסתירו את זרמי העומק שחלחלו בזכות אותה עילית שהקימה בין היתר את האוניברסיטה העברית ואת "בצלאל החדש . " השאלות המרכזיות העומדות היום על הפרק הן שתיים : מה היו מאפייני התרבות הגרמנית שיובאה מהמרכזים העירוניים הגדולים של מרכז אירופה ? וכן : כיצד זו נקלטה באדמת החולות הים תיכוניים ? דוגמה מאלפת לתהליך ההיקלטות התגלתה בשנה שעברה , כאשר הוצגו במקביל שתי תערוכות של שני יוצרים מרכזיים בתולדות האמנות הישראלית : מרדכי ארדון ורפי לביא . לכאורה , מדובר בשני אמנים המייצגים את הניגוד בין האמנות " הירושלמית " לבין האמנות ...  To the book