באנייה

יואכים שלור כשמדברים על "מחוזות זיכרון " צצה גם השפה הגרמנית בצורות שונות , וזה כנראה סימן לכך שמלבד הזיכרון בישראל יש תחום זיכרון נוסף : הזיכרון בגרמניה . במחקר כבר הודגם כיצד אפשר להציג את הזיכרון הזה באופן לא מוצלח . היקים נוצלו במקרים אלו לרעה , כראיה להתפתחותה הדמוקרטית של גרמניה וכראיה ללגיטימיות החיים היהודיים החדשים בגרמניה . איני מסכים עם גישה זו . יש בגרמניה נטייה מוזרה לנכס את אלה שהיגרו מגרמניה - דווקא על רקע קשיי "קליטתם " בישראל - חזרה לגרמניה . ברצוני להקדים ולומר שאין לי כל כוונה להיות שותף לנטייה זו . תחת זאת , אני סבור שבמסגרת חקר ההיסטוריה העוסקת בדרך שהובילה מגרמניה לישראל ובמסגרת הצגתה יש לחפש מקום שבו שני ה " תחומים " - העבר והעתיד - עדיין נמצאים בטווח הראייה . 1 ספרי "סוף סוף בארץ המובטחת ? יהודים גרמנים בדרך למולדת חדשה '" עוסק בגרמניה ובאופני עזיבתה כמו גם במדינת ישראל שבדרך , בשאלה כיצד הגיעו אליה העולים ( והחפצים שהביאו עמם במכולות ) ובייחוד במעבר מ " שם " ל"כאן , " שאפשר שעדיין לא הסתיים . מנקודת מבט גרמנית אפשר לכתוב היסטוריה זאת כהיסטוריה של גירוש והגירה ,...  To the book