פרק שישה־עשר המאבק על אישור תקנות הקונגרס

עם סיום ישיבות הקונגרס נצבו חבריו בפני השר אטווש ובידם תזכיר קצר . לאחר הודעה שהקונגרס מילא את תפקידו וניסח את התקנות שעל פיהן יטופלו בעתיד ענייני העדה היהודית , הוסיף התזכיר , כי אין בהחלטות אלה כרי להבטיח את השלטון העצמי של העדה . לפיכך שטוחה בפני השר הבקשה : יואיל כבודו לפעול , שבמושב הבא של בית המחוקקים יוחק חוק אשר יבטיח לעדה היהודית את אותה זכות לשלטון עצמי ואת אותן הזכויות במדינה ... המגיעות לעדות הדתיות האחרות שבארץ , הקרויות הדתות המקובלות על פי החוק " . אין לכאורה קשר הגיוני בין הרישא לסיפא . למה תהיה זכות העדה הדתית לשלטון עצמי תלויה במעמדה - אם היא מוגדרת כ " מקובלת , " כדתות הנוצריות , או כ"מוכרת " בלבד , כפי שהוגדרה הדת היהודית עד עתה ? הגדרה זו קובעת רק את יחסי העדות זו לזו . בני הדתות ה"מקובלות " יכלו לעבור מעדה לעדה , דרך משל קתולי יכול היה להפוך לפרוטםטנטי ולהפך . כנגד זה בן דת "מוכרת , " היינו יהודי , יכול היה להמיר את דתו ולהסתפח לאחת העדות הנוצריות , אך נוצרי לא הורשה להתגייר ולהצטרף לעדה היהודית . כבר שמענו למעלה , שנחיתות דרגה זו לא תוקנה עם הענקת האמנציפציה . מס...  To the book