בקשת השלטונות מנציגי הקהילות לתאר את מצב הדברים ולהביע את משאלותיהם לעתיד , כאמור למעלה , לא נגעה רק לענייני חינוך . גם המצב הדתי בהווה ותחזיתו לעתיד היו מכלל הנושאים שהעסיקו את השלטונות . אף בעניין זה היתד , תשובתו של מהר " ם א " ש יוצאת דופן . הרב דימה לעצמו , כנראה , שעם דיכוי המהפכה בידי האוסטרים יחזרו התנאים ששררו במדינה בטרם תקופת הרפורמה , ועל כן העז לבקש , שהשלטונות יסייעו בידי מנהיגי הציבור היהודי לכוף את הסוטים ממנהגי הדת לשוב מדרכם , כפי שהיה נהוג בימי רבו החתם סופר . ואולם טעות היתה בידו . רפורמה דתית מוצהרת לא היתה לרוחם של השליטים החדשים , וכפי שראינו הם עשו לסילוקם של ניצניה מן המדינה . אך בה במידה הסתייגו מן המגמה השמרנית , הדבקה במסורת על פרטיה ותגיה . הם ראו בכך מעצור בעד השתלבותם של היהודים בחיי החברה ותרומתם המירבית לפיתוח הכלכלה . עמדה זו באה לידי ביטוי חד משמעי בתגובתם של השלטונות על חוות הדעת של נציגי הקהילות . הם החליטו לכנס ועדה , שתנסח מעין חוקה לניהולן של הקהילות מכאן ולהבא . ועדה זו כונסה בעיר הבירה בנובמבר . 1851 היא היתה מורכבת מארבעה רבנים ומשלושה בעלי בת...
To the book