פרק שני פשרה נוסח ברסלאו, מאבקים נוסח פרנקפורט

את קהילת ברםלאו תיאר היסטוריון בן הזמן , מרכוס יוסט , כאחת הגדולות , המורכבות והדינמיות בכל גרמניה : בין חבריה המרובים ( מספרם הגיע לכחמשת אלפים עד ששת אלפים נפש ) מצויים כל הניגודים , מעוני מדכדך ביותר ועד עושר מופלג , מאורת חיים ואופי פולניים מעוררי סלידה ועד תרבות מעודנת ביותר , מבורות גמורה ועד פסגת הלמדנות הרבנית , מקנאות גסה ועד לאדישות גמורה . מעמדם של יהודי ברסלאו , כשל יהודי פרוסיה כולה , היה בתקופה זו כמעמדם של בעלי אזרחות מוכרת המוגבלים מכמה בחינות , פוליטיות בעיקרן . ואולם ההגבלות השאירו מרחב מספיק דיו , כדי לפתח פעילות כלכלית נמרצת . ואכן , חרף היותם מיעוט לא גדול , לא יותר מכשבעה אחוזים של התושבים , מילאו היהודים תפקיד מכריע בפיתוח המסחר והתעשייה של העיר , הודות לקשרים המסועפים שלהם בגרמניה ומחוצה לה , בד בבד עם רוח היזמות האופיינית לדורות הראשונים של יוצאי הגטו . גורלו של הקולקטיב היהודי , המאורגן במסגרת הקהילה , היה כשל שאר הקהילות הפרוםיות . שלטונות המדינה הסתייגו מהקמת ארגון ארצי לקהילות שבתחומה . הם ציפו להתנוונות הקהילות היהודיות ולהתנכרות של חבריהן לדת היהודית לטוב...  To the book