'למען הרם קרן ההשכלה': הדרשה בשירות האידאולוגיה המשכילית

מוטי זלקין דרשות ודרשנים מזוהים , בעיקר בתודעה העממית , עם מרחבי פולחן דתי , כלומר עם כנסיות , מסגדים ובתי כנסת ולהבדיל - עם בתי קברות . לפיכך נתפסת הדרשה כמרכיב אימננטי בעולמן של חברות דתיות מסורתיות , ולחלופין , כאמצעי תקשורת שמקומו לא יכירנו בחברות 'מתקדמות ' או 'מודרניות ' . ' אשר על כן , המונח 'דרשה משכילית ' נתפס כסובל לכאורה מסתירה פנימית מהותית , שהרי הדרשן , או המטיף , עושה שימוש בטקסטים קנוניים ומגייס את יכולתו הרטורית ככלי לעיצוב תודעתם והשקפת עולמם הדתית או האידאולוגית של שומעי לקחו , בעיקר כאשר הם מצויים במצב של 'קהל שבוי ' . ( captive audience ) לשון אחר : הדרשן נתפס אפריורי כמי שמצוי בעמדה עדיפה , אינטלקטואלית או מוסרית , על פני קהל מאזיניו , ואלה מצופים להפנים את לקחו ולהטמיעו בעולם הערכים והאידאות שלהם . בעולם האידאות של הנאורות , לעומת זאת , מוקדש מקום מרכזי דווקא להעצמת האוטונומיה של הפרט ולתפיסת היחיד כאחראי הבלעדי לעיצוב עולם הרעיונות שלו , כמו גם למעשיו . התנאי למימוש אידאה זו הוא נגישות ישירה של הפרט למקורות הידע , דוגמת הספרות , וזאת ללא פרשנות מתווכת של כלי קוד...  To the book