אי־השוויון כעיקר דתי

תמונת העולם החברתית בעיני האסלאם איננה שוויונית . בבסיס יחס המוסלמים למיעוטים הלא מוסלמיים מאז ראשית האסלאם , עמדו תנאי הכניעה שהכתיב מוחמד ליהודי צפון חצי האי ערב וליהודים באזורי הספר של ארץ ישראל . תנאים אלה , שימשו מסורת הלכה קובעת ומחייבת לכל ההסכמים שנעשו עם היהודים והנוצרים בכל מקום שאליו הגיעו המוסלמים בכיבושיהם . העיקרון המרכזי היה אי השוויון שבין המוסלמים לבני הדתות המונותאיםטיות האחרות . נקבע הכלל כי מעמדם של 'אהל אלכתאב ' - הנוצרים והיהודים שדתותיהם נובעות מהתגלות ומבוססות על כתבי הקודש - חייב להיות נחות ביחס למוסלמים . עם זאת מובטחות להם סובלנות והגנה מפני כל פגיעה , תמורת תשלום 'ג'זיה ' - מם חסות . על המיעוט הנוצרי והיהודי הוטלה חובת תשלום המס אך חובת ההגנה עליהם הייתה מצווה המחייבת בציבור המוסלמי את הכלל ואת הפרט , את השלטון ואת הנתין הבודד . בכך הוגדר מעמדם המשפטי של היהודים והנוצרים תחת השלטון המוסלמי כד ' מים - בני חסות החיים בחסדם של המוסלמים . במאבק שבין האסלאם , הנצרות והיהדות הייתה למציאותם הקבועה של ד ' מים מושפלים משמעות תאולוגית רבת ערך בעיני המוסלמים . הללו ראו...  To the book