החינוך המסורתי והמודרני

לקראת המחצית השנייה של המאה ה 19 היה החינוך היהודי בסוריה חינוך דתי מםורתי במסגרות לימודיות נוקשות חסרות כל סממן פדגוגי מודרני . ככל חברת מיעוט , גם היהודים בסוריה חרדו מחדירת השפעות חיצוניות העלולות לסכן את זהותם , וביקשו לשמר את קהילתם על כל מסגרותיה המסורתיות . משום כך העמידה החברה היהודית במרכז מטרת החינוך את עצמה ולא את היחיד . החינוך כוון להקנות לכל ילד ונער את האפשרות לתפקד בתוך המסגרות הקהילתיות המסורתיות ולא לחרוג מהן , ובכך לשמרן מדור לדור . עקב כך השמרנות וההמשכיות הן המאפיינות את החינוך היהודי בסוריה לקראת אמצע המאה ה , 19 ולא חיפוש אחר אופקים חדשים או מהפכות שיזעזעו את אשיות החברה ותרבותה . מערכת החינוך שיקפה בדרך כלל את החתכים המעמדיים בקהילה . ילדי העניים נזקקו למוסדות החינוך הקהילתיים ואילו בני האליטות זכו לחינוך פרטי . בראשית שנות הארבעים היה בקהילת דמשק תלמוד תורה אחד שחולק לעשר כיתות לימוד . בכיתות הצטופפו על הרצפה , ללא כל ריהוט , עשרים וחמישה עד שישים תלמידים בכיתה אחת , בני שלוש עד שלוש עשרה . סידורי תפילה , חמשת חומשי התורה ומסכתות תלמוד ספורות היו הספרים היחיד...  To the book