|
|
שלום רצבי לכאורה אין לך שני אישים כה שונים בתכונות מזגם , בתפיסת עולמם ובתפיםתם את הציונות כדוד בן גוריון וכמרטין מרדכי בובר . האחד היה מדינאי בכל רמ"ח אבריו , והשני - פילוסוף , תאולוג ומורה ' . דרכי שניהם נצטלבו לא פעם בעימותים ובפולמוסים פוליטיים סוערים וחריפים בשאלה הערבית , במטרותיה של הציונות , בדרכים הראויות למימושה , בשאלת השימוש בכוח , בבעיית הפליטים הערביים , בשאלת הממשל הצבאי ובפיתוח עוצמה גרעינית . עם זאת , אפשר להצביע על קווי דמיון והסכמה ביניהם בשני נושאים : המקרא והרעיון המשיחי . גם בךגוריון וגם בובר העניקו לתנ " ך מקום חשוב בזהות היהודית המודרנית ( בובר ) או הישראלית יהודית ( בן גוריון , ( והשתיתו את אופיה של ציונותם ואת מטרותיה על חזונות התנ " ך ( מוסר הנביאים , עם סגולה וכדומה . ( דברים אלה נכונים לגבי בובר מראשית דרכו הציונית ; די להצביע על מאמריו ועל הרצאותיו מראשית המאה העשרים ועל חקר המקרא , שהתמיד בו עד ערוב ימיו . ביחס לבן גוריון הדברים מורכבים יותר . התנ " ך , כפי שמראה אניטה שפירא , הפך לרכיב מרכזי בהגותו הפוליטית והממלכתית של בן גוריון רק לאחר מלחמת 1948-1947...
To the book |
|
|