אריה י ' כוכבי מבוא שנתיים וחצי בלבד חלפו בין סיומה של מלחמת העולם השנייה ובין החלטת עצרת האומות המאוחדות על הקמתה של מדינה יהודית . סמיכות אירועים זו הביאה גורמים שונים לטעון כי מדינת ישראל הוקמה כפיצוי על השואה . עם המצדדים בגישה זו נמנים היסטוריונים שבתום לב מקצועי הגיעו למסקנה זו , היסטוריונים ואינטלקטואלים שתזה זו באה לשרת את תפיסת עולמם הפוליטית , וגורמים פוליטיים שפרשנות זו מסייעת להם לקדם יעדים גאו פוליטיים אקטואליים . במאמר זה אני טוען שהשואה מילאה תפקיד שולי , אם בכלל , בתהליך קבלת ההחלטות של ההנהגות הפוליטיות בשלוש המעצמות הגדולות : ארצות הברית , ברית המועצות ובריטניה , וכי שיקולים גאו אםטרטגיים ושל פוליטיקה פנימית הם שהדריכו את מדיניותן בשאלת הקמתה של מדינה יהודית . החלטת עצרת האומות המאוחדות ב 29 בנובמבר 1947 על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות , יהודית וערבית , הייתה תולדה של הצטלבות אינטרסים חריגה של ארצות הברית וברית המועצות בעיצומה של המערכה ביניהן על עיצוב העולם הבתר מלחמתי . שתי המעצמות הונעו על ידי אינטרסים שונים ומנוגדים בתכלית . אבן הבוחן לניתוח תפקידה של השואה בעיצו...
To the book