היהודים, המלחמה והצבא בהיסטוריה המודרנית

דרק יונתן פנסלר מאמר זה הוא ביטוי של הערכה עמוקה לאניטה שפירא על ספרה פורץ הדרך 'חרב היונה : הציונות והכוח , ' / 1948-1881 המצטיין בדקות הבחנה ובהבנה פסיכולוגית חדה . המחקר בודק את האופן שבו ראתה התנועה הציונית את הכוח הצבאי ואת היחס בינו לבין יעדי הציונות . שפירא , כדרכה , מיטיבה לתאר ולנתח את מגוון ההשקפות הציוניות ואת הסתירות שביניהן . היא טוענת כי הציונות לא אימצה מראשיתה את הגישה המיליטנטית כלפי השימוש בכוח , לא באופן גורף ומידי . בעליות הראשונה והשנייה היה יחסו של היישוב לכוח צבאי הגנתי בעיקרו . הוא גולם בדמותו האידאלית של החקלאי האמיץ והחף מאידאולוגיה , היוצא להגן על אדמתו באופן ספונטני . רק בעקבות מאורעות 1929 העניקו מנהיגי היישוב מידה שווה של קדימות לטיפוח ההגנה הצבאית כמו להתיישבות החקלאית ולפיתוח התעשייה . במהלך המרד הערבי בשנים 1939-1936 נעשתה תרבות היישוב מיליטנטית יותר ויותר . חברי וחברות הפלמ " ח , ויותר מכך ארגוני המחתרת הרוויזיוניסטיים , היו לדעתה תוצר של שינוי מהותי , של מטמורפוזה , שבמהלכה הומר בתוך דור מה ששפירא מכנה 'הסלידה היהודית בת הדורות משפיכת דם נקי , ' בזן ח...  To the book