מורשת של סגנון

השאיפה העקבית לפשטות , ליושר נוקב ולחן אצילי אפיינה את אישיותה ואת טעמה . כדי להשיג סגנון כזה היה עליה לוותר על אפשרויות סגנוניות אחרות , צבעוניות ודרמטיות יותר . היא תיארה את הולדת הסגנון הנקי מהצטעצעות מיותרת כשכתבה על אברהם בן יצחק : "בחומר הדין , באותה התאכזרות לעצמו , שהיא הנה אחד הניסיונות הנוראים אשר לשירה , בא המשורר וויתר על פסוקים יפים , על צירופי מלים נאות , על כל אותה מעמסת הנוי והפאר , שיכלה לשמש חומר לכמה וכמה שירים מצוינים אחרים " ( פגישה עם משורר , עמ ' . ( 79 ההסתייגות שלה מצורות שיריות מתוחכמות , מבריקות , המפגינות מקצוענות וחדשנות קשורה בערך שייחסה - בחיים ובאמנות - לאצילות , לענווה , לטעם טוב ולחוש מידה , ובסלידה שלה מסנסציות זולות . היא העריכה מאוד סגנון שיש בו ויתור מדעת על שפע ועל הצטעצעות , וטענה שהאמן גדול באמת מתגלה בוויתור על המצאות מזהירות , בוויתור על האמצעים . מסיבה זו היא התפעלה מסיפורי דבורה בארון ( שעליה כתבה חמש רשימות בין 1943 ל : ( 1957 אותה פשטות לשונית שהיא כאן תמיד עדות לויתור מדעת על שפע , לכוח בחירה והחלטה , מכאן אותה צלילות [ ... ] סיפוריה של ...  To the book