ביקורת ומחקר

כשם שבכתיבתה הספרותית לא נצמדה לאה גולדברג לזרם ספרותי אחד , ובוודאי לא לזרמים אופנתיים , כך גם בכתיבתה העיונית על ספרות היא נמנעה מלאמץ שיטה תאורטית או פרשנית אחת ויחידה , והשתדלה לנקוט שיטות המתבקשות מן החומר הספרותי ולשלבן יחד לפי הצורך וביחס הנכון . אף על פי שהיא עצמה החשיבה מאוד את הפרטים הקטנים ביותר של העיצוב האמנותי , היא אמרה על ניתוחי שירה פורמאליסטיים ש"אסור לרצוח שיר . " במבוא לספר "אמנות הסיפור " הסבירה את שיטת הפרשנות שלה באופן ברור מאוד ; בניתוחי לא הלכתי לפי שיטה מפורשת [ אחת ] של ביקורת ספרותית [ ... ] דרך ההשוואה שנקטתי בה , גם היא , לדעתי , מחויבת מציאות הנושא . אינני פונה עורף לגורמים היסטוריים [ אך ] אינני סבורה שהם בלבדם מפרשים את היצירה , כמו שאינני מאמינה גם בקיום יצירה ספרותית "כשהיא לעצמה " ללא גורמים שעיצבו את פני הדור שבו נכתבה . אינני מאמינה שאסתטיקה צרופה או פסיכולוגיה מהווה את עצמו ואת אופיו של הסיפור או של כל יצירה ספרותית אחרת . רק כל הדברים הללו המצורפים יחד , בפרופורציה הנכונה , כשהם שקולים זה כנגד זה וצמודים זה לזה , במוצאם ביטוי בסגנון היצירה ובארכי...  To the book