אמנות היא קבלת עול

לאורך כל חייה התייחסה לאה גולדברג בחשדנות למהפכנות פוליטית וספרותית , ובעיקר לאופנות כתיבה שהן "הצעקה האחרונה . " בתקופה של אווירה מהפכנית היא התייחסה בכבוד עמוק למורשת העבר הספרותית האירופית והיהודית כאחת . היא הייתה סבורה שחזרה אל העבר היא לא בהכרח הליכה אחורנית . "האם יש לומר 'חזרה אל באך ' או שמא דווקא 'קדימה אל באך "?' כתבה ברשימה מ 18 בינואר . 1939 היא מצאה שיש יצירות הראויות ליראת כבוד משום עמידותו , " ואפילו כשאותו משהו עמיד מטיל עלינו שיממון . " היא האמינה בחשיבותה של מסורת ספרותית לאומית הנוצרת מאליה , בלי התערבות ממסדית , ונמשכת באופן טבעי ואורגני מדור לדור . בהרצאתה "יסוד המסורת בשירתנו החדשה " ( 1954 ) הדגישה שהשירה העברית החדשה , גם זו של ביאליק וגם זו של שלונסקי , יונקת ממסורת שירית רצופה . "מה הם אפוא השורשים של האמנות שלנו "? שאלה עם קום המדינה ( ברשימה מ 26 במרס . ( 1948 עם זאת , היא התנגדה להכתבה מגמתית של "ספרות יהודית , " והתפלמסה עם התביעה לספרות נקייה מהשפעות ספרות העולם המודרנית . גם כשהייתה שותפה לחבורות ספרותיות מהפכניות לא השתתפה בהתקפות על סופרים בני דור ק...  To the book