"עם הלילה הזה"

שנות חייה האחרונות היו תקופה של חולי וייאוש . המאמרים של מירון ושל זך פגעו בה מאוד , אולי דווקא משום ההאשמה בניתוק מן החיים , שרדפה אותה מראשית דרכה הספרותית . ב 18 בנובמבר 1960 כתבה לאליהו טסלר : "האין זה עצוב שהדור הצעיר עתה זר כל כךי או שמא זה צריך להיות , ואנו מתמעטים והולכים "? כושר העבודה שלה ירד , לפחות לפי תחושתה , והסיבות לכך היו מורכבות : "לא רק בגלל העייפות והמתיחות , אלא משום שבמשך השנים הולכת וגדלה בשבילי האחריות לדברים שאני אומרת , " כך כתבה לפאני פינס ב 30 ביוני . 1957 בהרצאות שנשאה באוניברסיטה בפני מאות תלמידים עישנה ללא הפסק , דיברה בנימה חד גונית , ללא סימני פיסוק , בלי לסכם , כאילו יכלה להמשיך כך עד בלי סוף . לאחר ניתוח באוזניה , שבעקבותיו איבדה את השמיעה ונזקקה למכשיר שמיעה , תקפה אותה בינואר 1958 דלקת ריאות חריפה שריתקה אותה למיטה במשך שבועות אחדים , והיא הידרדרה עד למצב אנוש . למרות טיפול בפניצילין הצטברו נוזלים בריאה והרופאים כמעט אמרו נואש . כל אותה שנה לא חשה בטוב , ורק יופייה של העיר ניחם אותה : "וירושלים נאה מאד בימים אלה ! והערבים צוננים , ובעצם - טוב פה ,...  To the book