מעבר הדרגתי לירושלים

עוד בשנות הארבעים הייתה לאה גולדברג מגיעה לירושלים לנופש בבית הכרם . ברשימה "שתי ערים " ( מרס ( 1944 כתבה שירושלים היא "עיר לפי רוחי . " היא התפעלה מיופייה , מעדינותה ומאופייה הפיוטי של העיר . היה נדמה לה שהיא מתאימה יותר לכתיבת ספרות , משום שהיא עיר בעלת מסורת : "עתיקת ימים , מעוטרת זיכרונות עבר ומוות , היא נושאת בתוכה את אבני היסוד של השירה , של הספרות [ ... ] צא ודבר על קופסאות הקרטון הלבנות של תל אביב "! הנוף הירושלמי שימש לה השראה לארבעת שירי המחזור "בהרי ירושלים" , 1946 ) ב , ( 109-108 שבהם תיארה את עצמה בדמות הנוף השדוף , אבן המוטלת בין רכסים מכוסי קוצים , כשלפתע מופיע פרפר צהוב כנפיים , רוח מלטפת את האבנים ו " מברכת על הכול / ' ואל תוך השממה נקלעת ציפור עליזה מלאה תקווה אבסורדית לאהבה ( נושא קבוע בשירתה של גולדברג . ( בחופשה שבילתה בירושלים בקיץ 1949 כתבה ביומנה : "ברצוני להישאר כאן זמן ממושך ככל האפשר . מתל אביב אני מפחדת . אין שם דבר המושך את לבי . " ביומן ( 25 . 12 . 1954 ) רשמה שסימני הנצרות בירושלים מזכירים לה את מחוזות ילדותה ונעוריה . בתקופה זו התחזקה ידידותה עם אריה לוד...  To the book