בימי המלחמה והשואה

מקזפר השירים שכתבה לאה גולדברג בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה נופל בהרבה ממה שכתבה בשנים 1938 ו , 1939 שבהן פרסמה כארבעים שירים בכל שנה . במהלך 1940 פרסמה שישה עשר שירים בלבד ( שמונה מהם השמיטה מספריה , ( וב - 1941 רק את תשעת שירי המחזור "על הפריחה " ואחדים משירי המחזור "שיר בכפרים . " חמישה עשר שירים בלבד כתבה בשנים -1942 , 1943 יבול מועט באופן יחסי , המעיד שבתקופה זו , שבה נחשפה לעובדות השואה , התקשתה לכתוב שירה . ברשימתה על רילקה , "צעקת הטובע " , ( 24 . 3 . 1944 ) כתבה ש " אפילו משתיקותיהם של משוררים צועקת מלחמה . " ביולי 1942 ( כ " ז-כ " ח תמוז תש '' ב ) התקיים כינוס סופרי ארץ ישראל , ובו הוחלט על התגייסות סופרים למען המאמץ המלחמתי . אחת מתוצאות ההחלטה הזאת היה קובץ השירים "סער" שהופיע בתש " ג . שירה הידוע של לאה גולדברג "האומנם עוד יבואו ימים " ( שפורסם גם ב " דבר " בפברואר ( 1943 מופיע שם בעמוד השני , והוא מבטא את החלטתה לסלול באמצעות השירה , בתוך תוכו של החורבן , דרך פרטית המאפשרת הרגשת צמיחה , שלווה ותקווה : "את תלכי בשדה . לבדך . לא נ ? ךבת ? להט / החרפות , בךךכים שסק...  To the book