ו. המצוות והתרגול הרוחני של הפילוסוף

מצוות רבות נועדו , כפי שעולה מדברינו עד כה , לעקירת עבודה זרה , להחדרת אמונות הכרחיות ולקבלתן של אמונות אמיתיות . הפילוסוף , בהיותו חלק מן הקהילה , מקיים את כל המצוות הנוגעות לתיקון מצבי החברה ולהקניית המידות הטובות . קיומו של הסדר החברתי הראוי מוטל עליו כמו על כל אחד ואחד מבני הקהילה . אולם , רוב המצוות המתייחסות אל תיקון הנפש אינן נוגעות לו באופן ישיר , בעיקר אלה שמטרתן היא שלילת האלילות ועיגון האמונות ההכרחיות . הוא חייב לקיים אותן מכוח היותו חלק מן הציבור . הוא יקריב חטאת ואשם על חטאי השגגה שלו , יעלה לרגל ויביא שלמי חגיגה וראייה , וגם יתענה ויצעק בשעת צרה , אף שמעשים אלה נוגדים את תפיסת האלוהות שאותה הוא הפנים . התורה , כמו הטבע , ניתנה על דרך הרוב , אומר הרמב " ם . היא אינה מתאימה לכל פרט ופרט , ולעתים אף מזיקה לקצתם . עם זאת , אין בכך כדי לפטור כל יחיד ויחיד , והפילוסוף בכללם , מנאמנות מוחלטת להלכה . אולם , מעבר לחובה הנגזרת על הפילוסוף למלא כל פרט ופרט מפרטי המצוות , מחמת היותו חבר בקהילת הברית , ישנו מובן מיוחד לקיום המצוות של הפילוסוף , והוא ממלא תפקיד מרכזי במסעו הרוחני . ממ...  To the book