ב. תורת הנבואה

הדיון במושג הנבואה ב " מורה הנבוכים " מופיע אחרי הפרקים שעסקו בבריאה . הוא מתחיל בפרק ל"ב של החלק השני של החיבור ומסתיים בפרק מ " ח , הפרק האחרון , של החלק השני . בפתיחת הדיון באופייה של הנבואה יוצר הרמב " ם זיקה בין תפיסת הנבואה ליחס לבריאה . הוא מעמיד בפנינו שלוש חלופות שאמורות להקביל לתפיסות השונות בשאלת הקדמות או החידוש . הראשונה רואה בנבואה אירוע נסי וביטוי לרצונו הריבוני של האל . האל מתגלה לאדם ומטיל עליו שליחות וציווי . הנביא הוא כלי ביד האל והוא בוחר בו בהתאם לרצונו , ללא קשר הכרחי למעלותיו או לאיכותו של הנביא . אל מול העמדה הזאת מעמיד הרמב " ם את ניגודה הפילוסופי , הרואה בנבואה אירוע טבעי . תפיסה // שהייתה נקוטה בידי אלפראבי , סברה שהנבואה היא סוג של שלמות אנושית . אדם שהגיע במשך חייו לשלמות המידות והשכל יזכה בהכרח לנבואה , משום שזו אינה תלויה כלל ועיקר בהתערבות רצונית של האל . הגישה השלישית לנבואה , המוצגת כעמדה של הרמב " ם ושל התורה , מפשרת בין שתי הדעות הללו . כדי לזכות בנבואה צריך האדם להגיע בימי חייו לשלמות המידות והשכל . לא כל אדם יכול לזכות בנבואה , משום שכאשר היא מתרחש...  To the book