ד. הקריאה הספקנית והקריאה המיסטית

החיבור הלוגי הפילוסופי של לודוויג ויטגנשטיין , אחד החיבורים המכוננים של פילוסופיית הלשון המודרנית , מסתיים בקביעה שיש צורך בשתיקה לגבי אותם עניינים שאי אפשר לדבר עליהם . התביעה הזאת לדומייה עומדת ביסודה של התובנה הביקורתית הבאה . היות שהשפה היא המדיום שבאמצעותו אנו מעצבים את ידיעתנו על העולם , הרי ההצבעה על גבולות השפה יש בה למעשה חשיפה של גבולות ההכרה שלנו את העולם . תורת התארים השלילית של הרמב " ם מטרימה את התובנה הזאת בכל הנוגע לשפה הדתית . היא קובעת למעשה את חוסר האפשרות של ההכרה הדתית בגלל מגבלותיה המובנות של השפה . הבנה זו של התפקיד הביקורתי של הפילוסופיה , כשיח שמטרתו לתחום את גבולות ההכרה , העלתה את אחת האפשרויות העקרוניות להבנת סודו ומשמעותו של "מורה הנבוכים . " הבנה זו הוצגה בידי שלמה פינס , מגדולי חוקרי הרמב " ם המודרנים . לפי גישה זו , סודו של החיבור הוא בעמדה הספקנית שהוא מציג ביחס לאפשרות ההכרה המטפיסית של האל . העמדה הספקנית חותרת כמובן נגד העמדה המסורתית של המאמין , הסבור שבכוחו לנסח עיקרי אמונה ודאיים על אלוהים והעולם . יתר על כן , היא נותנת ביטוי עמוק לערעור הוודאויות...  To the book