ד. האתיקה של הסגולה הטובה והאתיקה של החובה

אורח חיים אינו מתמצה במערכת האמונות והחובות שבני הקהילה שותפים לה . הוא כולל בתוכו גם סוג מסוים של טיפוס אנושי אידאלי , שתכונותיו ניכרות במובלע או במפורש . כך , לדוגמה , תרבויות שונות יוצרות לעתים מצב רוח נורמטיבי , מלנכוליה או שמחה , ולפעמים אפילו סוג מסוים של הליכה במרחב . האם מן הראוי להלך לאט ובנחת או לפסוע בזריזות , כדי ליצור תחושה של דחיפות והתעסקות ? האם תנועת הגוף הראויה היא כשהראש זקוף והעיניים מביטות נכוחה , או שמא יש להעדיף נמיכות קומה והשפלת מבטי מובן ששפת גוף מעין זו אינה משותפת פעמים רבות לבני הקהילה כולם ; משטר אחד לגברים ומשטר אחר לנשים , הילוך אחד לבני טובים והילוך אחר לבני עניים , וכיוצא באלה . תמורה בערכים הבסיסיים כוללת לפעמים שינויים של ממש בעיצוב התכונות הראויות . דוגמה מובהקת לכך היא השיפוט המחמיר והביקורת של התנועה הציונית על אופיו של הגבר הגלותי . תמורה אידאולוגית מעין זו מחלחלת לרקמת החיים הבסיסית של עיצוב האישיות , לפעמים עד לפרטי הפרטים של טון הדיבור , שפת הגוף והתנועה במרחב . מבין כל המסכתות במשנה , תכניה של מסכת אבות הם הקרובים ביותר לסוג כזה של רגישות . ה...  To the book