|
|
ברברה סבירסקי ג'וזלין לוי , העובדת באחד המקלטים לנשים מוכות בארץ , סיפרה כך על תחושתה : אני מרגישה כמו אותה אשה היושבת על גדת הנהר ורואה אשה טובעת ; היא קופצת למים ומצילה אותה , אך לפני שהיא מספיקה להתייבש היא שומעת שוב קריאות לעזרה מאשה טובעת . היא קופצת למים ומצילה גס אותה . לא עובר זמן רב ועוד אשה צועקת לעברה ומבקשת עזרה —ושוב היא קופצת ומצילה . כך נמשך הדבר ונמשך , עד לרגע בו היא קמה ללכת מן החוף . אדם שעמד כל אותה עת וצפה במעשיה נזעק ושואל : לאן את הולכת ? למה את לא מצילה את האשה שצועקת עכשיו לעזרה ? עונה האשה : אני הולכת לראות מי זורק אותן למים ! פתיחת המקלט הראשון לנשים מוכות בחיפה בנובמבר 1977 הביאה ל"גילויה" הציבורי של תופעה חברתית שהיא בעצם עתיקת יומין — הכאת נשים בידי בעליהן . באמצעי התקשורת ובדיונים אקדמיים החל להופיע מונח חדש : "אשה מוכה" —אשה שהיא קורבן לתקיפות גופניות חוזרות מצד הגבר שאיתו היא חיה , תקיפות המלוות בדרך כלל גם באלימות מינית ובאלימות נפשית . אין מידע מדוייק על מימדי התופעה בארץ . רוב הנשים לא מתלוננות על מצבן —אם מתוך פחד , אם מתוך בושה , ואם מתוך תחושה שאף...
To the book |
|
|