ו. האם המהגרת - דימוי ומציאות

שלא כמו נשים מהגרות דוברות יידיש , דוגמת המשתתפות במועדוני שלום עליכם או גברים הכותבים ב"די פרויען וועלט , " שהכירו בכך שאורח החיים האמריקני דורש מנשים ליטול על עצמן את תפקיד הנחלת התרבות בתקופת ההגירה , התעלמו בדרך כלל סופרים מהגרים יהודים מן הנושא . כמו מרבית הכותבים האתניים בארצות הברית , הביעו סופרים יהודים , הן מהגרים והן בני הדור השני להגירה , שניות עמוקה ביחס לתרבות ארץ מוצאם או תרבות הוריהם , שניות המשתקפת בפער הדורות , הרווח כל כך בספרות ובכתבי הזכרונות . מתוך שאיפה להגדיר את זהותם האמריקנית , התמקדו הללו בהתבוללות יותר מאשר בהעברת התרבות , וראו במורשת היהודית המזרח אירופית מטרד יותר מאשר מטמון . ואולם , סילוק המטרד לא יכול היה להעשות ללא גרימת נזק פסיכולוגי . וכך כתבה אנזיה יזירסקה על המתת שבין השאיפה לחופש ובין הצורך בשורשים : היה עלי להשתחרר מקללותיה של אמי ומדרשותיו של אבי כדי לחיות חיים משלי ; ואולם בלעדיהם לא היו לי חיים . כאשר אתה מתכחש להוריך , אתה מתכחש גם לרקיע שמעל לראשך . אתה הופך לבן בלי חוק , למנודה . מרי אנטין גילתה שניות מועטה יותר באוטוביוגרפיה שלה , תוך שהיא ...  To the book