מבוא

הביטוי "גוי של שבת , " שמקורו כנראה באידיש — "שבס גוי ' , " יש לו בלשוננו צליל לגלגני , רמז לביקורת על המסורת הדתית , המזקיקה את היהודי לעזרתו של מי שאינו יהודי כדי לקיים את דתו . ביקורת זו היא פועל יוצא מן השאיפה לעצמאות לאומית מוחלטת , שהביאה לעתים להתנגשות עם דפוסי החיים שעל פי המסורת . ואילו בימי השליטה המוחלטת של המסורת אין סימן של מבוכה מחמת הזדקקות זו . מקורות ההלכה ממליצים על השימוש בשירותו של גוי ללא היסוס , כל עוד שירות זה נמצא לו היתר על פי כללי ההלכה . אלא שהיתר זה מותנה בתנאים מתנאים שונים , והבעיה שהעסיקה את בעלי ההלכה היא : כיצד לתחום את תחום ההיתר והאיסור , וכיצד להבטיח שהציבור לא יחרוג מגבולות ההיתר ויפרוץ את גדרי האיסור . מתח מסוים בין הוראות ההלכה העקרוניות לבין נכונותו ויכולתו של הציבור לעמוד בהן היה קיים תמיד בפינות שונות של חיי המעשה . אך דומה , כי אין שטח בו מורגש מתח זה כשטח עשיית מלאכתו של היהודי בידו של גוי בשבתות ובחגים . דוגמאות לכך נמצא למכביר לאורך כל מחקרנו . החיזיון אומר דרשני , ופנים כפולים לחקר התופעה מבחינה היסטורית . מן הבעיות שעלו על שולחנם 1 הביטוי...  To the book