א. דאגה וכוננות מחשש שהאיטלקים יפנו את האיזור

במרוצית הראשונה של שנת 1943 הורע מאוד מצבם הצבאי והאסטרטגי של האיטלקים בחזית הים התיכון . ב 23 בינואר נכנסו חיילי הארמיה הבריטית השמינית לעיר טריפולי , ובתחילת פברואר חצו את גבול לוב-תוניסיה . במשך שלושה חודשים הוסיפו הקרבות להשתולל על אדמת תוניסיה , בין חיילי 'הציר' שבקשו להגן על עמדה אחרונה זו שעל אדמת אפריקה , לבין צבאות בעלות הברית שעלו עליהם מלוב ומאלג'יריה . לבסוף , ב 13 במאי , נכנעו למעלה ממאתיים אלף חיילים גרמנים ואיטלקים , שנותרו לכודים במתחם הצר שבין הערים תוניס וביזרט . כשבעה חודשים לפני כן עדיין עמד הצבא האיטלקי כמנצח בלב מצרים ובשערי עמק הנילוס , והשקיף על תעלת סואץ ועל נתיב המים למזרח הרחוק . עתה אבדה אחיזתו האחרונה על אדמת אפריקה ועמה חלף נגוז חלומה המפואר של ההנהגה הפאשיסטית בדבר תקומת הקיסרות הרומית האדירה מהריסותיה ' . זאת ועוד אחרת , עקב אובדן הבסיסים הצבאיים בצפון אפריקה ולנוכח האבדות הקשות שהאיטלקים סבלו במהלך הקרבות - בציוד שננטש , במטוסים שהופלו ובאוניות שטובעו - נשמטה מידיהם השליטה בים ובאוויר בכל אגן הים התיכון , שבלעדיה לא היה להם שום סיכוי להגן על ארצם בפני...  To the book