בנימין זאב הרצל הגיע לפעילות ציונית לאומית מעולם יהודי מערבי ליברלי , שבו קיבל כל חינוך יהודי . הגרמנית הייתה "שפת האם ושפת התרבות" בבית גידולו . ו שינוי הערכים הלאומי שחל בו לא היה דתי . עובדות יסוד אלו מסבירות רבות מעמדותיו ומהתנהגויותיו גם בכתיבתו הספרותית וגם בפעילותו הפוליטית בתשע שנותיו ה " ציוניות . 1904-1894 , " המסורת היהודית וכל הקשור בה שימשו לו באותן השנים רק אמצעי להשגת מטרותיו העיקריות - לעורר את העם היהודי להקמת בית לאומי בחסות צ'רטר בין לאומי ותו לא . העקרונות האוטופיה הציונית של הרצל גובשה בשני חיבוריו העיקריים , "מדינת היהודים" שחובר בשנת 1896 ו " אלטנוילנד" שחובר כעבור שש שנים . בחינה קפדנית של רכיבי האוטופיה בשני החיבורים מגלה קווי יסוד בסיסיים שווים בכלל וגם במישור הדתי . הרצל הבין מלכתחילה שהתנועה הציונית תתקשה להצליח בלי תמיכתה של האורתודוקסיה היהודית . אנשי הרפורמה , שבאותה העת נקראו בגרמניה הליברלים , דגלו ברעיון ההשתלבות האזרחית והפוליטית במדינות האם . "מאושלים , " כינה אותם הרצל בבוז בכתביו בבחרו מושג שאול מהספרות האנטישמית . "מאושל הוא אנטי ציוני , " כך פתח...
To the book