פרק שמיני חסידות, ארץ־ישראל וציונות

יחסה של החסידות לארץ ישראל נידון הרבה בספרות ההיסטורית . עיון בספריהם שמואל אבא הורודצקי , שמעון פדרבוש , יצחק רפאל ויצחק אלפסי מלמד שהייתה במחקרים אלו מגמה ברורה לעשות את החסידות נלהבת לרעיון הציוני ' . נותני הביטוי למגמה זו הם יוצאי בתים חסידיים שנעשו ציונים פעילים , ואילו בספרות הזיכרונות והמחקר המגמה הפוכה , והיא מציירת את החסידות כעוינת הרעיון הציוני ונושאת המאבק בו . מגמה זו מצויה בכתביהם של עסקנים וחוקרי ציונות חשובים ובהם שמריהו לוין ויצחק גרינבוים . יש לומר שלא הייתה בתנועה החסידית עמדה אחת כלפי ארץ ישראל והציונות הן מבחינת החיוב המצוותי להתיישב בה הן בתפיסתה הכוללת יותר באשר לקדושתה ולהיותה מוקד בתורת הגאולה החסידית . החסידות הייתה שלטת באזורי גליציה ופולין הקונגרסית , בצפון מזרח הונגריה , בטרנסילווניה , בבוקובינה , באוקראינה ומעט ברוסיה הלבנה . כל חצר חסידית הייתה ביסודה תת חברה סדורה , וההנהגה החסידית נשענה על מערכת מנהיגים שכל אחד מהם פעל פעולה עצמאית . לכן , בניגוד להנהגה החרדית ברוסיה , לא הצליחו י ' רפאל , החסידות וארץ ישראל , ירושלים ת " ש ; אלפסי , החסידות . יצחק אלפס...  To the book