פרק שמיני החברה היהודית מחוץ לתחום המושב

איבון קליינמן מבוא הגירתם של יהודים אל מה שמכונה 'רוסיה הפנימית , ' דהיינו הפלכים הרוסיים מבחינה אתנית , היא תופעה חדשה יחסית . ככלל , עד שלהי המאה השמונה עשרה אסרו הצארים , מסיבות דתיות , על יהודים להתיישב בשטחי רוסיה ותרגמו את מדיניותם זו לפרקטיקה חוקית באמצעות גירוש . ' המצב השתנה עם חלוקתן של פולין וליטא בשנים 1792 , 1772 ו , 1795 חלוקות שהביאו כחצי מיליון נתינים יהודים לשלטון רוסי . לנוכח סדר הגודל הזה הפך גירוש היהודים , הכלי המסורתי של מדיניות הצארים , בלתי מעשי ואף נגד את האינטרס הפיסקלי של המדינה . נציגי הקהילות היהודיות ראו עתה בםנקט פטרבורג את המרכז החדש של הכוח הפוליטי , וסוחרים שאפו להגיע לחצר הצאר ולמוסקווה , מרכז הסחר . רק אמצעי חקיקה יכלו להגביל את הכניסה הספונטנית של נתינים יהודים . מאז 1804 הורשו צעירים יהודים לשהות ארעית מחוץ לתחום המושב לשם רכישת השכלה גבוהה , ומאז 1835 הותרה השהות גם לסוחרים גדולים המגיעים לערים פנימיות בענייני עסקים . מאז החלת השירות הצבאי האינדיווידואלי בשנת , 1826 מגויסים יהודים נשלחו במתכוון לבתי ספר צבאיים ולמחנות צבא בסנקט פטרבורג ובמוסקווה ...  To the book