מאמר ראשון

. 1 ב'מחקרים ועיונים בלשון , בשירה ובספרות , " פרסם ד'ר בנימין קלאר ז '' ל דברים בעניין הגיית העברית בבבל על פי דברי קרקסאני הקראי 2 ( מתורגם מערבית . ( לדברי קראי זה , בן דורו של רב סעדיה גאון , שם , , 327-326 הגיית העברית שבפי קיבוצים של יהודי הגולה אינה כדרכם של בני ארץ ישראל . היתה בכך , לדעתו , השפעת לשונות העמים שבתוכם הם יושבים ' , וכך הגיעו אנשי ארצות אדום 3 לידי כך , שאינם מקיימים את הקמץ , כיוון שאינו בלשון הרומיי' ( עמי . ( 327 מכאן מביא קלאר ראיה , שיהודי בבל הגו את הקמץ a כדרך הטברנים , שלא כדעת שד"ל , שהבבלים בטאו את הקמץ a בסורים שבמזרח ומהם לקחו הספרדים ( אוהב גר , , 92 ודעה זו החזיקו בה רבים . ( הפכתי והיפכתי בדברי קרקסאני ולא נראה מדבריו אלא , כאמור בסמוך , שהמשכילים שבהם היו יודעים הגיית הטברנים והיו משתדלים לקיימו בפיהם . . 2 ברור לו לקרקסאני , שהמבטא הארץ-ישראלי , כפי שהוא מכירו , כלומר תרביץ לג ( תשכיר ) . 108-97 ו הוצאת מחברות לספרות , תל-אביב תשי-ד = קונטרס ענייני לשון , תש"ג 2 . 38-31 עמ' . 328-320 . ? במקור הערבי 'אלרומי . ' נם בסוף עמ' 325 'אדום' מתורגם מ'אלר...  To the book