כאב ויצירה אצל פרנסיס בייקון

דידייה אנזייה דחיסות הדממה . הבאים צועדים חרש . תהלוכה אילמת קודם לתרועת כלי הנשיפה . חגיגה ממשמשת ובאה . קידת הרוח . עמעום התפישה : גלריית אמנות או היכל המוקדש לאיזה קרבן ? אימה . קריאות אילמות לעזרה . להתקדם . להביט בתמונות . ליתר דיוק , לחוש את עצמך מביט . מפוענח , נקרע על יק . אלימות התחושה . הלם מוכפל , בראש , בבטן , על שטח הגוף כולו . זעקות הקרבנות הגלויים לעין אך אינם נשמעים . השתהות על הדמות , פס הקול מנותק . מעטפת השתיקה מנוקבת בזעקות אלה שאין לדעת מניין באו : מן המבקר , מן הדמות המצויירת ? שאלה שגויה . זו בבואתו שלו שהמבקר רואה על הבד . בבואה שלו לא מזוהה . רצף של דיוקנאות , המסמן דרך ייסורים . הזמנה להציע עצמו כקרבן ? חזרה עיקשת , בשינויים קלים , על אותו חיזיון בלתי נסבל : מה שנותר חי בקצה האומללות , הכאב . זיכרון הכאב . ההמתנה להתחלה המחודשת של הזוועה , הנותרת חיה , אך נטולת צורה . התחדשות האימה . בדידות חשוכת מרפא . מצוקה שהופלה בחלקנו . כעת לכתוב . לתרגם את החלחלה הזאת למילים . להימנע מיצירת משפטים וסידורם לפי היגיון נטול כאב . לדבוק בתחושת הערטול הנלמדת מן ההתבוננות בציו...  To the book