'מנופים רחוקי מהות' לפואטיקה של חטיבה(ות) מאוחר(ו)ת בשירתו של אורי צבי גרינברג

יהודית בראל בפתח הדברים וידוי קצר ולא נועז במיוחד . עניינו : אימה גדולה , מעין 'אימת מרחבים , ' מפני חלקים גדולים ביצירת אורי צבי גרינברג . הדרך אל חטיבות יצירתו משנות העשרים , כגון 'אימה גדולה וירח' או 'הגברות העולה , ' נסללה זה מכבר במידה רבה באמצעות מושגים מארגנים - ז'אנריים ופואטיים - כמו 'הפואמה האקספרסיוניסטים , או 'השיר הלירי הקצר' ' ) אנקראון על קוטב העיצבון , ( ' ואילו החטיבות שפורסמו מסוף שנות הארבעים ב'לוח הארץ' וכמקומות אחרים הצטיירו בעיני כגוש ענק ומאיים . התעורר בי חשש שלא די במערכת המושגים המקובלת ( מושגים כגון 'ליריקה הגותית ( ' להשליט סדר בשלל החומרים , הנושאים , הצורות ודרכי העיצוב של החטיבות האלה . התברר שהחשש הזה אכן היה מוצדק . המחזורים האלה מתאפיינים במגוון מדהים של מושאים לעיצוב שירי , של צורות מבע ושל ז'אנרים שיריים , ולמכלול יש אפקט פיוטי מהמם . לאחר עיונים חוזרים ונשנים באחד המחזורים האלה התברר לי שהתכונה הזאת , שאכנה לעת עתה ה'הטרוגניות' של המחזור , איננה בבחינת רושם ראשוני שעתיד להתפוגג לאחר שיושלט בדברים סדר מחקרי . אדרבה , זו תכונה אימננטית למחזור , ואפילו...  To the book