|
|
בעזרת המושגים שהוזכרו לעיל , אנו יכולים להתחיל לפרש את המורשת ההיסטורית של זהויות תרבותיות קיבוציות ושל רגשות קיבוציים בעיקר כמסגרת שבה קהיליות אתניות שגשגו בצד קיבוצי אדם אחרים , בעת העתיקה ובימי הביניים , באימפריות , בערי מדינה ובממלכות ; ובמסגרת לקהיליות אתניות ואומות כאחת , המצויות אלה בצד אלה , או בעמדות של מרות או כפיפות , בעידן המודרני של מדינות הלאום . אלא שזו רק הערכה ראשונה . הכללת יתר רחבה מעין זו מטשטשת מן העין את המורכבויות הרבות של הזהות ושל הרגש הקיבוציים בכל התקופות . וכך , במקרים מסוימים אנו מוצאים יסודות אומתיים המשתרעים לאחור עד ימי הביניים המאוחרים - במקרים אחדים אפילו עד העולם העתיק - וכמו כן סוגים שונים של קהיליות אתניות ( אתניות לשוניות , אתניות דתיות ואתניות פוליטיות ) בכל שלב של ארגון , של תודעה עצמית ושל אישור עצמי . אם אכן השקפה זו היא נקודת מוצא מציאותית לניתוח , הרי שמן הראוי לעיין מחדש בחלוקה הפשטנית לתקופות שמציעים המודרניסטים ביחס לתפקיד ההיסטורי של האומות ושל הלאומיות . אנו עדיין יכולים להסכים בי האומות ברובן , כמו הלאומיות לסוגיה , הינן מאוחרות יחסית...
To the book |
|
|